מור ואח' נ' פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה קטנה בסך של 30,000 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבעת.

התובעים טוענים כי ביום 13.2.12 רכש התובע מס' 1, עבור בנו - התובע מס' 2, רכב מן הנתבעת וזאת במסגרת עסקת החלפת רכבים משומשים. ההסכם נערך ביום 13.2.12 אך בפועל התובע קיבל את הרכב 3 ימים לאחר מכן. התובע אמר למנהל המכירות מטעם הנתבעת - שמעון תורג'מן (להלן "שמעון") כי הוא איננו מעוניין לחתום על הסכם מבלי לראות את הרכב, אלא רק על סמך נתונים שעל צג המחשב, אך שמעון השיב כי ללא חתימת התובע לא יזמינו את הרכב למגרש הנתבעת בטבריה. ביום 28.5.12, כאשר רכב אחר יצא מחניית ביתו של התובע, הוא שפשף את צדו הימני של הרכב ואו אז התבררה תמונה עגומה ולפיה ישנו ברכב חומר מילוי מתיקון או שיפוץ פחחות. מיד עם הגיע הרכב למוסך התברר כי מדובר בשיפוץ עמוק אחרי תאונה בשלדת הרכב. מיד עם גילוי העניין התקשר התובע לשמעון, שאמר שלא יתכן מצב כזה, שמעון הגיע למוסך ובנוכחותו הוזמן שמאי שקבע בוודאות כי מדובר בפגיעה קשה ברכב המניבה בהכרח הפחתה של ערך הרכב באופן משמעותי.

התובע צרף צילום של עמוד 3 מתוך 9 מתוך חוות דעת שמאי שהוצאה לאחר שהרכב נפגע כאמור בחודש מאי 2012, בה צוין רק ערך הרכב, בלא התייחסות לליקויים הנטענים ברכב. כן הוגשה חשבונית מס בסך של 200 ₪ מיום 20.9.12 בגין "תיקון סדקים וקילופי צבע בכנף אחורית" ומכתב מיום 21.1.13 של מוסך פחחות "ברק ירדן בע"מ", שם צוין כי הלקוח הגיע למוסך לצורך תיקון כתוצאה משפשוף בצד ימין ולאחר בדיקה נתגלה כי לרכב הייתה פגיעה לא קלה בעבר לאורך צד ימין ורואים את סימני החומר של הפחחות והצבע והוסבה תשומת ליבו של הלקוח שהרכב לא תוקן במקצועיות וכי לנזק כזה "יש ירידת ערך משמעותית".

התובע מציין כי בסעיף 11 להסכם הצהירה הנתבעת כי היא בדקה את מצבו הטכני המכני והחיצוני של הרכב ומכאן שהיא ידעה על הפגיעה בשלדת הרכב אך העדיפה להעלים עובדה זו.

עוד טוען התובע כי החברה התחייבה כי מדובר ברכב ליסינג, עודה שבגינה מקובל להוריד 10% מן המחיר, אך התברר לתובע כאשר קיבל את הרישיונות כי מדובר ברכב חברה, עובדה שאמורה להפחית 22% מהמחיר, כפי שקבע השמאי בחוות דעתו האמורה.

על כן מבקשים התובעים לבטל את העסקה ולהשיב להם את כספם, אך יחד עם זאת הם תובעים 30,000 ₪ בגין "הפחת" ברכב בתוספת פיצוי בגין עגמת נפש והוצאות משפט. בדיון שהתקיים בפני היום הבהיר התובע, כי ביום 14.5.13 הוא מכר את הרכב לצד שלישי, שזומן על ידו לעדות, כאשר בשל הליקויים ברכב הוא נמכר בסך של 50,000 ₪, מחיר שעל פי הנטען נמוך ב- 35,000 ₪ ממחיר הרכב.

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה. לטענתה, התובע חתם על ההסכם לאחר שהובאו לידיעתו כל פרטי הרכב, לרבות מצבו המכני, ולאחר שבדק ובחן אותו. הדבר צוין במפורש בהסכם והתובע התחייב כי הוא קונה את הרכב במצבו כפי שהוא ומוותר על כל טענה או תביעה בגין פגם. עוד צוין בהסכם כי ניתנה לתובע האפשרות לבצע בדיקה של הרכב על חשבונו. בנסיבות אלה, מושתק התובע מלטעון כל טענה בעל פה הסותרת את ההסכם בכתב.

יתר על כן, לטענת הנתבעת הרכב נבדק על ידה במכון בדיקה מוסמך בטרם נמסר ללקוח. בנספח א' להסכם הרכישה, עליו חתום התובע, צוין כי "בוצעה בדיקה מטעם החברה, ממצאי הבדיקה הוצגו לקונה והם מצורפים כנספח א'1". בטופס ממצאי הבדיקה שהוצגו לתובע צוין במפורש הליקוי עליו מלינן התובע - בפרק "שילדת מרכב" צוין "ליקויים בעלי משמעות נמוכה -תיקוני תאונה בחזית הרכב, הוחלפו חלקי מרכב מחוברים בברגים, תיקוני במרכב פח וצבע, מעיכות תחתית, פגיעות פח ופגמים בצבע + פגושים, ריפוד פגום".

זאת ועוד, התובעים מעידים כי עשו שימוש ברכב במשך חצי שנה מאז שגילו לכאורה את הנזק והם ממשיכים ליהנות מן הרכב.

הנתבעת מכחישה את הטענה כי מדובר ברכב "חברה". מדובר ברכב "ליסינג" כפי שעולה מרישיון הרכב.

עוד טוענת הנתבעת כי הסכום הנתבע (30,000 ₪) הינו מופקע, בהתחשב בכך שתיקון השפשוף עלה לתובעים 200 ₪, על פי הקבלה שהציגו. התובעים אף עשו שימוש ברכב מספר חודשים עד ל"גילוי" הנזק ועליהם הנטל להראות כי הנזק המדובר לא נגרם על ידם לאחר העברת הבעלות ברכב לחזקתם.

הנתבעת טוענת כי במסגרת עסקת ההחלפה שילמו התובעים סכום מופחת ונמוך מהרגיל ולכל היותר לתובעים טענה של טעות בכדאיות העסקה שאיננה מקימה עילה לביטול ההסכם.

דיון והכרעה

בדיון שהתקיים בפני נשמעו העדויות וטענות הצדדים. לאחר עיון בכתבי הטענות ובכל המסמכים ולאחר שמיעת טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

התובעים, הנושאים בנטל ההוכחה, לא הוכיחו את תביעתם ובפרט לא הוכיחו כי הנתבעת הטעתה או רימתה אותם או הסתירה מהם פרט מהותי בנוגע לרכב.

טענת התובע ולפיה הוא חתם על ההסכם ועל המסמכים הנלווים לו, רק לאחר שקיבל את הרכב, לא הוכחה על ידו.

על פי דו"ח התנועות של הרכב אצל הנתבעת (נ/1), הרכב הועבר ביום 13.2.12 בשעה 08:30 למגרש של הנתבעת בטבריה ובאותו מועד - 13.2.12 בשעה 11:31 נמכר לתובע מס' 2, כאשר העברת בעלות בוצעה ביום 22.2.12 בשעה 14:10.

ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 13.2.12 בשעה 11:31, כעולה מ"אישור קבלת רכב – טופס מסירה", עליו חתם התובע בד בבד עם חתימתו על ההסכם.